נהוג לחשוב שבדרך כלל האב משלם.
אולם, לאור חידושי פסיקה, מהשנים האחרונות ונסיבותיו של כל מקרה לגופו, נפסק כבר לא אחת שעל האם לשלם מזונות. בפסק דין שניתן לאחרונה נטען על ידי שמצבה הכלכלי והנתק עם הילדים אינן מאפשרים לה לשלם מזונות. זו הייתה טענת ההגנה שלה בתביעת מזונות שהוגשה על ידי האב נגדה.
בית המשפט ניתח את הטענות והראיות וקבע כי מזונות ילדים נקבעים על פי מספר רכיבים בשים לב לרמת החיים אליה הורגלו, מצבם הכלכלי של ההורים, וחלוקת זמני שהות עם ההורים, תוך הבחנה כי כאשר גיל הילדים עולה על 6 שנים, יש לקבוע אופן חלוקת הנטל בין ההורים גם על פי היחס שבין הכנסותיהם הפנויות, אשר ייקבעו על פי פוטנציאל השתכרותם, הוצאותיהם ורכושם.
במקרה הספציפי הילדים הורגלו ברמת חיים בסיסית ולכן צרכי המחיה, לרבות בגין מזון, לבוש, בריאת ונסיעות, הועמד על סך 1,400 ₪ לכל אחד מהם, על פי הפסיקה בעניין סכום המינימום בעניין זה. צרכי החינוך במסגרות החינוך הרגילות, הועמדו על סך 115 ₪ לחודש.
בית המשפט בדק את השתכרותם של ההורים בפועל ואת יכולת השתכרותם ורכושם.
כמו כן לא הייתה מחלוקת כי הילדים רוב הזמן מצויים עם האב. למעשה יום אחד בשבוע הם נמצאים עם האם. יש לציין כי הייתה בעייתיות שנובעת מהיעדר קשר בין חלק מהילדים עם האם ואולם טענת המרדנות בעטיה ניתן להפחית מזונות לא נטענה כדבעי (יש להוכיח אותה בהליך נפרד) ועל כן נקבע שבמקרה חריג זה האם תשלם מזונות לאב.
חשוב לציין כי המדובר במקרה האוחז נסיבות מיוחדות ולא מייצגות את רוב המקרים וכי כל שינוי באחת הנסיבות או יותר יכול להצדיק שינוי בגובה המזונות או העברת החיוב לכתפי האב.
