משמורת משותפת ומשמורת ילדים: המדריך להסדרי שהות

פרידה עם ילדים מעלה קודם כל שאלה אחת: איך הם ימשיכו לגדול עם שני ההורים. משמורת משותפת היא הסדר שבו שני ההורים מגדלים את הילדים יחד גם אחרי הפרידה, והילדים שוהים אצל כל אחד מהם זמן שווה או קרוב לשווה. לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, שני ההורים נשארים האפוטרופסים של ילדיהם, וכשהם לא מסכימים, בית המשפט לענייני משפחה מכריע לפי טובת הילד. המדריך מסביר מה זה משמורת ילדים, מה בית המשפט בוחן, מאיזה גיל, איך מחלקים זמני שהות ומה הקשר למזונות.

 

הבהרת מינוח: משמורת משותפת או הסדרי שהות?

המונח “משמורת משותפת” מוכר ונפוץ בשיח הציבורי, ורוב ההורים מחפשים אותו בשם הזה. עם זאת, בשנים האחרונות בתי המשפט לענייני משפחה בישראל נוטים שלא לקבוע “משמורת” כהגדרה, אלא לקבוע הסדרי שהות (או זמני שהות), כלומר חלוקה מפורטת של הזמן שבו הילדים שוהים אצל כל הורה, לצד אחריות הורית משותפת של שני ההורים.

השינוי אינו סמנטי בלבד. המיקוד עובר מהשאלה מי ההורה המשמורן אל השאלה המעשית כיצד מתחלק הזמן וכיצד מתקבלות ההחלטות הנוגעות לילדים. בעמוד זה נעשה שימוש בשני המונחים: “משמורת משותפת” כמונח המוכר לקוראים, ו”הסדרי שהות” כמונח המשפטי המדויק. כל מקרה נבחן לגופו.

 

מה זה משמורת ילדים, ובמה היא שונה מאפוטרופסות?

משמורת ילדים היא ההחזקה בפועל בילד: אצל מי הוא גר, מי מטפל בו ביום-יום ובאילו זמנים. אפוטרופסות היא מושג רחב יותר. לפי סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, והאפוטרופסות נשארת בידי שניהם גם אחרי פרידה או גירושין, אלא אם הוסכם או נקבע אחרת.

סעיף 15 לחוק מפרט מה כוללת האפוטרופסות: החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ושמירת נכסיו, ולצד זה הרשות להחזיק בקטין, לקבוע את מקום מגוריו ולייצג אותו. סעיף 17 קובע את קנה המידה: ההורים חייבים לנהוג לטובת הקטין “כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין”.

סעיף 18 מוסיף ששני ההורים פועלים בהסכמה בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, ובעניין שאינו סובל דיחוי כל אחד מהם רשאי לפעול לבד. כשאין הסכמה, סעיף 19 מאפשר לפנות לבית המשפט. המשמעות המעשית: גם הורה שהילדים גרים אצלו פחות זמן נשאר שותף מלא להחלטות מהותיות כמו בחירת בית ספר, טיפול רפואי או מעבר דירה. נוסח החוק המלא זמין באתר נבו: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, והרחבה על ההבחנה בין המושגים נמצאת במדריך המלא למשמורת ואחזקת ילדים.

 

מה זה משמורת משותפת?

משמורת משותפת היא הסדר שבו שני ההורים ממשיכים לגדל את הילדים יחד אחרי הפרידה: הילדים שוהים אצל כל הורה פרקי זמן שווים או קרובים לשווים, ושני ההורים נושאים יחד באחריות לצורכיהם ולהחלטות שנוגעות להם. בשונה ממשמורת בלעדית, אין הורה אחד שהוא “המשמורן” והורה שני שרק מקבל זמני ביקור. לילדים יש שני בתים.

במשמורת משותפת שני ההורים אחראים על גידול הילדים, והסדרי השהות נבנים כך שכל הורה יהיה עם ילדיו באופן שווה, או ליתר דיוק באופן שמתאים למצב המשפחה. השוויון אינו חייב להיות מתמטי. יש משפחות שבהן החלוקה היא חצי-חצי, ויש כאלה שבהן היא קרובה לכך אבל מותאמת לשעות העבודה, למרחק בין הבתים ולסדר היום של הילדים.

המונחים שבהם משתמשים בשיח היומיומי אינם תמיד אחידים, ולעיתים מדברים גם על “משמורת מחולקת”. על ההבדלים ועל מה שמשותף להם אפשר לקרוא במאמר ההבדל בין משמורת משותפת למשמורת מחולקת.

 

מה ההבדל בין משמורת משותפת למשמורת בלעדית?

ההבדל המרכזי בין משמורת משותפת למשמורת בלעדית הוא חלוקת הזמן ומקום המגורים העיקרי. במשמורת משותפת לילדים יש שני בתים מרכזיים וזמני שהות שווים או קרובים לשווים. במשמורת בלעדית, שנקראת גם “משמורת מלאה” או “משמורת יחידנית”, הילדים גרים בעיקר אצל הורה אחד, וההורה השני מקיים איתם זמני שהות מוגדרים. בשני המצבים, ככלל, שני ההורים נשארים אפוטרופסים.

הטבלה מסכמת את ההבדלים העיקריים:

היבט	משמורת משותפת	משמורת בלעדית (יחידנית)
אפוטרופסות	שני ההורים אפוטרופסים (סעיף 14 לחוק)	ככלל שני ההורים נשארים אפוטרופסים, אלא אם הוסכם או נקבע אחרת
מקום המגורים	שני בתים מרכזיים	בית עיקרי אחד אצל אחד ההורים
זמני שהות	שווים או קרובים לשווים, כולל לינות אצל שני ההורים	ההורה השני מקיים זמני שהות לפי הסכם או החלטה
החלטות מהותיות	בהסכמה בין ההורים	ככלל גם כאן בהסכמה, כי שניהם אפוטרופסים (סעיף 18)
מזונות ילדים	החישוב מושפע מחלוקת הזמן ומיחס ההכנסות	חלוקת הזמן הלא שווה משתקפת בחישוב
תנאים מרכזיים	מסוגלות של שני ההורים, שיתוף פעולה סביר וקרבה גיאוגרפית	נקבעת בהסכמה או כשאין תנאים להסדר משותף

 

מה קובע החוק כשההורים לא מסכימים על המשמורת?

כשההורים לא מסכימים על המשמורת, בית המשפט לענייני משפחה מכריע. לפי סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הורים שחיים בנפרד רשאים להסכים ביניהם אצל מי יהיה הילד ומה יהיו זמני השהות, וההסכם טעון אישור בית המשפט. לפי סעיף 25, כשאין הסכם, או כשההסכם לא בוצע, בית המשפט קובע את ההסדר “כפי שייראה לו לטובת הקטין”.

טובת הילד היא השיקול המנחה בכל שאלה של משמורת והסדרי שהות. המשמעות היא שבית המשפט לא שואל איזה הורה “צודק” בסכסוך, ולא מי מההורים טוב יותר, אלא איזה הסדר ישרת את הילד הספציפי הזה, בגיל הזה, במשפחה הזאת.

חשוב לדעת שהחוק חל על כל הורים שחיים בנפרד: סעיף 24 מתייחס במפורש להורים שנישואיהם הותרו, להורים שעדיין נשואים ולהורים שלא נישאו כלל. כלומר, גם בני זוג שהיו ידועים בציבור, וגם הורים שלא גרו יחד מעולם, כפופים לאותם כללים.

 

משמורת משותפת מאיזה גיל אפשר לקבוע?

אין בחוק גיל מינימלי למשמורת משותפת. עם זאת, לגבי ילדים עד גיל 6 קובע סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות את מה שמכונה חזקת הגיל הרך: “ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. מעל גיל 6 אין חזקה כזו, וההכרעה נעשית לפי טובת הילד בלבד. גם מתחת לגיל 6 החזקה ניתנת לסתירה.

האם חזקת הגיל הרך עדיין בתוקף?

כן. נכון לנוסח החוק כפי שהוא מתפרסם היום, ההוראה בסעיף 25 לא בוטלה. הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, בראשות פרופ’ דן שניט (ועדת שניט), המליצה לבטל את החזקה ולקבוע במקומה קווים מנחים לטובת הילד. לאורך השנים הוגשו גם הצעות חוק פרטיות לביטולה, אך ההמלצה לא עוגנה בחקיקה. מסמך הכנסת “חזקת הגיל הרך בישראל ובעולם” סוקר את ההמלצות ואת הוויכוח סביבן.

מה זה אומר בפועל על ילדים צעירים?

החזקה אינה אוסרת הסדר שהות משמעותי עם האב. היא קובעת נקודת מוצא, ומאפשרת לסטות ממנה כשיש “סיבות מיוחדות” וכשהדבר משרת את טובת הילד. לכן, גם לגבי פעוטות וילדים מתחת לגיל 6 בית המשפט עשוי לקבוע זמני שהות נרחבים אצל שני ההורים, ובמקרים המתאימים אף הסדר משותף. ובכל גיל, ככל שהילד גדל, גם עמדתו שלו מקבלת משקל רב יותר, בהתאם לגילו ולבשלותו.

 

מה בית המשפט בוחן כשמתבקשת משמורת משותפת?

כשמתבקשת משמורת משותפת, בית המשפט לענייני משפחה בוחן בראש ובראשונה את טובת הילד, ולצידה כמה שיקולים שהתגבשו בפסיקה: המסוגלות ההורית של שני ההורים, רמת שיתוף הפעולה ביניהם, האם הילדים חווים את שני הבתים כמרכזיים בחייהם, המרחק הגיאוגרפי בין הבתים והערכה הדדית בין ההורים. בפועל כמעט אין מצב שבו כל התנאים מתקיימים במלואם.

• מסוגלות הורית של שני ההורים: שני ההורים מסוגלים לטפל בילדים כראוי. הבירור נעשה לרוב רק כשאחד הצדדים טוען נגד המסוגלות של הצד השני. הורה שנמצא חסר מסוגלות הורית לא יקבל הסדר משותף.
• שיתוף פעולה סביר בין ההורים: משמורת משותפת דורשת תיאום שוטף, ולכן זה תנאי חשוב. עם זאת, בתי המשפט אינם דורשים יחסים הרמוניים, אלא יכולת לנהל את חיי הילדים בלי לחשוף אותם לסכסוך.
• שני בתים מרכזיים: נדרש שהילדים ירגישו תחושת ביתיות ולא ארעיות בכל אחד מהבתים.
• מרחק גיאוגרפי קטן: קרבה בין הבתים מקלה על המעברים ומאפשרת לילדים להישאר באותה סביבה חברתית ובאותה מסגרת חינוכית.
• הערכה הדדית בין ההורים: הכרה של כל הורה בחשיבות ההורה השני בחיי הילדים.

לצד השיקולים האלה, בית המשפט שוקל בין היתר את גיל הילדים וצורכיהם, את הרצף והיציבות בחייהם, את חלוקת הטיפול בהם לפני הפרידה, את הקשר בין האחים ואת עמדת הילדים עצמם. כשיש מתח גבוה בין ההורים, המשמעות אינה בהכרח שהסדר משותף ייפסל. על כך בהרחבה במאמר משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים.

 

מה זה תסקיר של עובד סוציאלי לסדרי דין?

תסקיר הוא חוות דעת בכתב שמכין עובד סוציאלי לסדרי דין לבקשת בית המשפט. לפי סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט”ו-1955, בית המשפט רשאי לצוות על עובד סוציאלי לסדרי דין לחקור בעניינו של קטין ולחוות את דעתו בתסקיר. בהליכי משמורת והסדרי שהות, התסקיר הוא אחד הכלים המרכזיים שבית המשפט נעזר בהם.

החוק נותן לעובד הסוציאלי סמכויות של ממש. לפי סעיף 3, לצורך הכנת התסקיר הוא רשאי להיכנס לכל מקום שבו נמצא הקטין ולחקור כל אדם שלדעתו יש בידיו מידע הנוגע לקטין. בפועל, ההכנה כוללת לרוב שיחות עם שני ההורים, מפגש עם הילדים, ביקור בבתים ופנייה לגורמים שמכירים את הילדים, כמו הגן או בית הספר.

לפי סעיף 4, התסקיר נמסר לצדדים, והם רשאים לטעון נגד האמור בו, אלא אם בית המשפט הורה אחרת מטעמים מיוחדים. לפי סעיף 5, בית המשפט רשאי לזמן את העובד הסוציאלי להיחקר. ההחלטה עצמה נשארת בידי בית המשפט. במקרים מורכבים, בית המשפט עשוי למנות גם מומחה, למשל פסיכולוג, לבדיקת מסוגלות הורית.

התסקיר רלוונטי גם כששני ההורים מסכימים על עצם השותפות, למשל כשהמחלוקת היא על חלוקת החגים או על זמני השהות עצמם. הורים שעוברים תסקיר מרוויחים ממיקוד בצורכי הילדים ולא בטענות נגד ההורה השני.

 

האם אפשר לקבוע משמורת משותפת כשאחד ההורים מתנגד?

כן. הסכמת שני ההורים אינה תנאי מוקדם למשמורת משותפת. בית המשפט רשאי לקבוע הסדר שהות משותף גם כשאחד ההורים מתנגד, אם הוא משתכנע שזה לטובת הילד ושהתנאים מאפשרים זאת. מנגד, כשהסכסוך בין ההורים עמוק ומתמשך ופוגע בילדים, בית המשפט עשוי להעדיף הסדר אחר. ההתנגדות עצמה אינה מכריעה, אלא הסיבות שעומדות מאחוריה.

השאלה עולה בכיוונים שונים: אב שמבקש הסדר משותף כשהאם מתנגדת, אם שמבקשת שהאב ייקח חלק גדול יותר בגידול, או הורה שחושש שהסדר משותף לא יתאים לילד מסוים. בכל המקרים ההכרעה נעשית לפי אותם שיקולים. הרחבה על המצב הנפוץ במיוחד נמצאת במאמר משמורת משותפת ללא הסכמת האם.

מתי בית המשפט לא יקבע משמורת משותפת?

הורים ששואלים איך למנוע משמורת משותפת צריכים לדעת שההתנגדות תיבחן לגופה. בין המצבים שבהם בית המשפט עשוי שלא לקבוע הסדר משותף: חשש לפגיעה בילד או אלימות במשפחה, חוסר מסוגלות הורית של אחד ההורים, מרחק גדול בין הבתים, סכסוך שהילדים נחשפים אליו באופן קבוע, או צרכים מיוחדים של ילד שמחייבים בית אחד מרכזי. כל מקרה נבחן לגופו. על ההשלכות של אלימות במשפחה על הליכי הגירושין והמשמורת אפשר לקרוא במדריך אלימות במשפחה וגירושין.

 

איך מחלקים זמני שהות במשמורת משותפת בפועל?

אין נוסחה אחת לחלוקת זמני שהות במשמורת משותפת. ההורים, או בית המשפט כשאין הסכמה, בונים לוח זמנים שמתאים לגיל הילדים, לשעות העבודה של ההורים, למרחק בין הבתים ולמסגרות החינוכיות. בדרך כלל מגדירים חלוקה שבועית קבועה עם לינות אצל שני ההורים, חלוקה של סופי שבוע, וחלוקה נפרדת של חגים וחופשות.

• שגרת השבוע: אילו ימים ולילות הילדים אצל כל הורה, ומי אוסף ומחזיר מהמסגרת.
• סופי שבוע: לרוב לסירוגין, כדי שכל הורה יחווה עם הילדים גם זמן פנוי ולא רק שגרה.
• חגים ומועדים: חלוקה לסירוגין משנה לשנה, או פיצול של חג בין ההורים.
• חופשות: חופשת הקיץ, חופשות מהמסגרות ונסיעות, כולל נסיעות לחו”ל.
• גמישות: מנגנון להחלפת ימים ולשינויים שנובעים מהתבגרות הילדים.

ככל שהילדים גדלים, לוח הזמנים משתנה לעיתים: פעוט זקוק לרוב לשגרה צפויה ולפרידות קצרות יותר מכל הורה, ומתבגר זקוק למקום לחברים ולחוגים. על היתרונות של חלוקת זמנים מפורטת לעומת הגדרה כללית של משמורת אפשר לקרוא במאמר חלוקת זמני שהות במקום קביעת משמורת.

 

האם הילדים צריכים לבחור צד?

עו״ד אביב הראל מסביר למה ילדים לא צריכים לבחור בין ההורים, ולמה הסכמה על הסדרי שהות מאוזנים משרתת קודם כל אותם.

מה צריך לכלול הסכם משמורת משותפת?

הסכם משמורת משותפת טוב מפרט את זמני השהות, את חלוקת החגים והחופשות, את אופן קבלת ההחלטות, את מקום המגורים והמרחק בין הבתים, את חלוקת ההוצאות והמזונות, את דרכי התקשורת בין ההורים ואת המנגנון ליישוב מחלוקות. לפי סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההסכם טעון אישור בית המשפט, ומשאושר, דינו כדין החלטת בית המשפט.

אישור ההסכם אינו חותמת גומי. בית המשפט מאשר אותו רק לאחר שנוכח שהוא לטובת הקטין. לכן כדאי שהסכם יהיה מפורט מספיק כדי למנוע מחלוקות בעתיד, אבל גמיש מספיק כדי להתאים לילדים שגדלים. סעיפים כלליים מדי, כמו “זמני שהות לפי הסכמה”, הם לעיתים מקור למחלוקת בהמשך.

הסכם שמנוסח היטב מונע גם סכסוכים סביב נושאים שנראים קטנים בזמן הפרידה: מי מחזיק בדרכונים, איך מתאמים טיפולים רפואיים ואיך מודיעים על שינוי בלוח הזמנים. דוגמאות לסעיפים ורכיבים מרכזיים נמצאות במדריך הסכם משמורת משותפת.

 

איך משמורת משותפת משפיעה על מזונות ילדים?

משמורת משותפת משפיעה ישירות על מזונות הילדים. בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, שניתן ביולי 2017 בהרכב מורחב של שבעה שופטים בבית המשפט העליון, נקבע שחיוב המזונות לילדים בגילאי 6 עד 15 יחול על שני ההורים לפי יכולתם הכלכלית היחסית, ובכפוף לזמני השהות, ולא על האב בלבד. לכן זמני השהות ויחס ההכנסות הם נתונים מרכזיים בחישוב.

היבט (ילדים בגילאי 6 עד 15)	לפני בע”מ 919/15	אחרי בע”מ 919/15 (2017)
על מי מוטל החיוב	בתי המשפט לענייני משפחה חייבו בו בדרך כלל את האב	על שני ההורים
הבסיס לחישוב	חיוב האב לפי הדין האישי	היכולת הכלכלית היחסית של שני ההורים
משקל זמני השהות	לא שינו את זהות החייב	נתון מרכזי בחישוב

פסק הדין עסק בילדים בגילאי 6 עד 15. לגבי ילדים מתחת לגיל 6, ככלל, החיוב במזונותיהם ההכרחיים לפי הדין העברי מוטל על האב, ולכן החישוב נעשה לפי גיל כל ילד. ככלל, החיוב נמשך עד גיל 18, ובמקרים מסוימים גם בתקופת השירות הצבאי. פירוט מלא נמצא במדריך המלא למזונות ילדים.

כשההכנסות וזמני השהות שווים או קרובים לשווים, התשלומים השוטפים עשויים להתקזז, ולכן יש מקרים של משמורת משותפת בלי תשלום מזונות חודשי. יחד עם זאת, זה אינו אוטומטי. הוצאות חריגות, כמו טיפולים רפואיים או חינוך מיוחד, מתחלקות לרוב לפי מנגנון שנקבע בהסכם, למשל חשבון משותף. שינוי בהלכה אינו מצדיק כשלעצמו פתיחה מחדש של הסכם מזונות שאושר, ולרוב נדרש שינוי נסיבות מהותי. על אופן החישוב בפועל אפשר לקרוא במאמר חישוב מזונות במשמורת משותפת.

 

האם הורה יכול לעבור עם הילדים למקום רחוק או לטוס איתם לחו”ל בלי הסכמה?

ככלל, לא. קביעת מקום המגורים של הילד היא חלק מהאפוטרופסות שנתונה לשני ההורים (סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), ושני ההורים חייבים לפעול בה בהסכמה (סעיף 18). מעבר של הילדים למקום מרוחק או רילוקיישן לחו”ל מחייב הסכמה של ההורה השני או החלטה של בית המשפט לענייני משפחה, שיכריע לפי טובת הילד. גם נסיעות לחו”ל מוסדרות לרוב בהסכם או בהחלטה.

מעבר דירה משפיע ישירות על הסדר השהות. במשמורת משותפת, מרחק גדול עלול לשנות את הבסיס שעליו נבנה ההסדר, ולכן כדאי להסדיר את הנושא לפני שמקבלים החלטות מעשיות כמו חתימה על חוזה שכירות או רישום לבית ספר.

כשיש חשש שילד יוצא מהארץ בלי הסכמת ההורה השני, אפשר לפנות לבית המשפט בבקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ, גם בתקופה שבה מתנהל הליך ליישוב סכסוך. סעיף 68 לחוק מסמיך את בית המשפט לנקוט אמצעים זמניים או קבועים לשמירת ענייניו של קטין. כשילד הוצא או הושאר בחו”ל שלא כדין, חל לעיתים חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ”א-1991. על שאלת הסמכות כשהילד כבר גר בחו”ל אפשר לקרוא במאמר משמורת קטינה המתגוררת דרך קבע בחו”ל.

 

האם חייבים לפנות ליחידת הסיוע לפני תביעת משמורת?

כן. לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע”ה-2014, מי שמבקש להגיש תביעה בסכסוך משפחתי, ובכלל זה בעניין משמורת והסדרי שהות, מגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך. הצדדים מוזמנים ליחידת הסיוע שליד בית המשפט עד לארבע פגישות מידע, היכרות ותיאום (מהו”ת), שמתקיימות בתוך 45 ימים, עם אפשרות להארכה אחת של 15 ימים.

החובה חלה על “כל עניין הנוגע לילדה או לילד” לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, למעט תביעה לפי חוק אמנת האג ובקשה לעיכוב יציאה מן הארץ. ההורים מתייצבים לפגישות בעצמם, ויחידת הסיוע רשאית להיפגש עם כל אחד מהם בנפרד. בתקופת עיכוב ההליכים לא ניתן להגיש תביעה בעניין הסכסוך, אבל לפי סעיף 3(ז) לחוק אפשר לבקש בכל עת סעד דחוף או זמני, ובכלל זה עיכוב יציאה מן הארץ. החוק גם מסדיר נוהל להשתתפות ילדים בפגישות שבהן מתגבשים הסדרים הנוגעים אליהם.

מי שבוחרים להמשיך בדרך הסכמית יכולים לקבל ביחידות הסיוע שירותי גישור. לפי משרד הרווחה, שירותי הגישור ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים ניתנים במקרים מסוימים על ידי עובד סוציאלי ועורך דין מומחים בגישור במשפחה, ולאחר גיבוש הסכם ניתן לו תוקף בערכאה המשפטית. הסכם שנבנה יחד מחזיק לרוב טוב יותר מהכרעה שנכפתה.

 

האם אפשר לשנות הסדר משמורת קיים?

כן. הסדר משמורת או הסדר שהות נקבע לפי טובת הילד, וטובת הילד משתנה עם הזמן. כשחל שינוי נסיבות מהותי, כמו התבגרות הילדים, מעבר דירה, שינוי בצרכים של אחד הילדים או אי-קיום ההסדר לאורך זמן, אפשר לבקש מבית המשפט לענייני משפחה לשנות אותו. בית המשפט בוחן את הבקשה מחדש לפי טובת הילד.

שינוי יכול להיות בהסכמה, ואז מגישים הסכם מעודכן לאישור, או במחלוקת, ואז ההליך דומה להליך המקורי ועשוי לכלול תסקיר. השינוי יכול להיות בכל כיוון: מהסדר משותף להסדר אחר, מהסדר עיקרי אצל הורה אחד להסדר משותף, או העברה של המגורים העיקריים מהורה להורה. על שיקולי בית המשפט במצבים כאלה אפשר לקרוא במאמרים העברת משמורת מאם לאב והעברת משמורת מאב לאם.

 

מהן הזכויות והחובות של כל הורה במשמורת משותפת?

במשמורת משותפת שני ההורים הם אפוטרופסים, ולכל אחד מהם יש את החובה והזכות לדאוג לצורכי הילדים. כל הורה חייב לנהוג לטובת הילדים כדרך שהורים מסורים נוהגים (סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), לפעול בהסכמה עם ההורה השני בעניינים מהותיים (סעיף 18), לקיים את זמני השהות שנקבעו ולתמוך בקשר של הילדים עם ההורה השני.

החובה האחרונה חשובה במיוחד. בפסיקה נקבע שלהורה שהילדים נמצאים אצלו יש אחריות גם לתקינות הקשר שלהם עם ההורה השני. אם ילד מסרב ללכת לבית ההורה השני, האחריות לדאוג שילך מוטלת על ההורה שאצלו הוא נמצא, בדיוק כפי שעליו לדאוג שהילד ילך לבית הספר.

הורה שמכביד באופן שיטתי על קיום זמני השהות, או מציג את ההורה השני באור שלילי בפני הילדים, פועל לרוב נגד האינטרס שלו עצמו. בית המשפט רשאי לשקול מחדש את ההסדר במצבים כאלה, ובמקרים חריגים גם לשנות אותו, כשזה לטובת הילדים. גם צעד כזה אינו פשוט, ובית המשפט בוחן בזהירות את השפעתו על הילדים.

 

איך משמורת משותפת נראית מנקודת המבט של הילד?

מבחינת הילד, משמורת משותפת פירושה ששני ההורים מגלים מחויבות לחייו, עד כדי כך שיש לו בעצם שני בתים. בכל בית הוא מקבל מענה פיזי מלא וגם מענה רגשי מלא. זה לא קל, והשאלה אם זה ההסדר הנכון לילד מסוים אינה נעלמת. מה שבטוח הוא שכל ילד צריך ודאות וביטחון, ושני הורים שממשיכים לתפקד כהורים גם אחרי הפרידה.

השאלה היא לא רק משפטית, אלא לעיתים קרובות גם שאלה רגשית ואישית של כל ילד. מה שנכון לילד אחד לא בהכרח נכון לאחיו. משרד הרווחה ממליץ להורים לתכנן יחד מה יספרו לילדים על הפרידה, ולהימנע מהתנהלות שמערבת אותם ביחסים בין ההורים, כי מצב כזה עלול להכניס אותם לקונפליקט נאמנויות.

לילדים יש גם משפחה מורחבת. הקשר עם סבים וסבתות, דודים ובני דודים הוא חלק מהיציבות שלהם, והוא ממשיך להתקיים גם אחרי הפרידה. בתי המשפט מכירים בחשיבות הקשר הזה, ועל כך אפשר לקרוא במאמר זכויות סבים וסבתות לפגוש את נכדיהם.

 

מתי כדאי להתייעץ עם עורך דין בנושא משמורת?

כדאי להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה לפני שמגישים בקשה ליישוב סכסוך, לפני שחותמים על הסכם משמורת או הסכם גירושין, כשבית המשפט מורה על תסקיר, וכשאחד ההורים שוקל מעבר דירה או רילוקיישן. ייעוץ בשלב מוקדם מאפשר להבין את נקודת המוצא המשפטית, לבנות הסדר שמתאים לילדים ולהימנע מהחלטות שקשה לשנות בהמשך.

הורים רבים חוששים שעצם הפנייה לעורך דין תסלים את הסכסוך. בפועל, ליווי מקצועי מאפשר לעיתים קרובות להגיע להסכמות מהר יותר, כי כל צד מבין מה סביר לצפות לו. המשרד מלווה הורים, אבות ואימהות, בהליכי משמורת והסדרי שהות, מתוך ניסיון של למעלה מ-25 שנה בדיני משפחה. הליווי כולל ייעוץ, ניהול משא ומתן, ניסוח הסכמים וייצוג בבית המשפט לענייני משפחה.

למידע נוסף על תפקיד עורך הדין בהליך אפשר לקרוא במאמר עורך דין משמורת משותפת.

 

לייעוץ ראשוני אישי ודיסקרטי בנושא משמורת משותפת והסדרי שהות, ניתן להתקשר למשרד: 072-3306655.