שאלה שעלתה בפרשה שהייתה בטיפולי מספר שנים. לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב שדחה את התביעה נגד לקוחותיי.
מדובר היה בהתנגדות שהגישו לקוחותיי לצוואת מנוחה. לאחר חקירת המומחה (שקבע שהמנוחה הייתה כשירה להניח צוואה) ולאור נסיבות אחרות שעלו לרבות מסמכים שהתקבלו משירותי הרווחה, המליץ בית המשפט לצדדים שההתנגדות תתקבל, הצוואה תבוטל ותקוים צוואה אחרת, קודמת. הצדדים שמנגד היו אף הם מיוצגים ולאחר דין ודברים התלבטויות והמלצת בית המשפט, החליטו כולם לקבל את ההמלצה ונוסח ההסכמה הוכתב לפרוטוקול ובית המשפט נתן לו תוקף של פסק דין.
מספר חודשים לאחר מכן, בשל נסיבות שונות, החליטו הצדדים שלא היו מרוצים מההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לפטר את עורכת הדין שייצגה אותם והגישו תביעה לביטול פסק הדין שניתן בהסכמתם.
הלקוחות שלי היו מאוכזבים מאוד. הם השקיעו זמן ומשאבים בניהול הליך כשלוש שנים, הסכימו לקבל את המלצת בית המשפט שכלל אף ויתור מצידם ועתה הם נגררים להליך מחדש כאילו לא קרה כלום או בשפתם: "אז מה שווה פסק דין של בית המשפט אם ניתן לפתוח הכל מחדש כאילו לא קרה דבר?"
חרף התחושות הקשות והמשאבים שיש לנקוט בהם מחדש, לא היה מדובר ממש ב"משפט חוזר" או "מקצה שיפורים". הדין מכיר בשני מסלולים להתמודדות עם פסק דין. האחד – באמצעות הגשת ערעור; במקרה זה יש להצביע על טעות משפטית או עובדתית במסקנות שבפסק הדין בהתאם לדוקטרינה שמתאימה לערעור. לא כל טענה מתאימה לערעור, לטעון אותה שוב, רק משום שאפשר.
ובכל מקרה ערעור ניתן להגיש בתוך המועד הקבוע בחוק; השני – בקשה לביטול פסק דין; אותה באופן תיאורטי ניתן להגיש בכל עת, כלומר אין מועד הקבוע בחוק להגשתה אבל עליה לעמוד בכללים אחרים;
אפשרי – אך חריג מאוד
מי שמבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה (בכל עניין) צריך להצביע על עילות מדיני החוזים (טעות, הטעיה, עושק) שהביאו אותו להתקשר בהסכם שלא חפץ בו מתוך לחץ וכיו"ב. עליו להעלות את הטענה מיד ולא להשתהות ובתום לב.
זו הייתה הטענה שעימה היה עלי להתמודד והפעם המשפט התנהל עד תום, לרבות חקירת עדים (הצדדים), לרבות עורכת הדין שייצגה אותם, הגשת סיכומים עד למתן פסק דין. הפעם לא היה מקום "להסכמות". התביעה נדחתה משום שהתובעים לא הצליחו להוכיח את מקצת הטענות הקשות שנטענו כלפי עורכת הדין שייצגה אותם וכן כלפי בית המשפט.
יש לזכור, ביטול של פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים הוא חריג ביותר, בשל הפיקוח של בית המשפט ובטח כשהצדדים היו מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם. אבל תיאורטית זה אפשרי ובטח אי אפשר למנוע מצד לנקוט בהליך. לטעמי, כפי שטענתי בהליך יש במקרה בו ננקט הליך כזה ומסתבר שלא היה לו יסוד, להטיל הוצאות משפט כבדות על מי שנקט בו.
