בהתאם להחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, לטעמי אנו בשלב של מהפכה בכל הקשור לניהול תיקי עיזבונות או התנגדות לצוואות. במאמרים קודמים ציינתי כי מרגע שמוגשת התנגדות לקיום צוואה, הכל "נתקע" או "נעצר" או "מושהה" והדיון מועבר לבית המשפט להמשך בירור הטענות.
ההתנהלות מרגע הגשת התנגדות לקיום צוואה
זה לא סוד והכל יודעים שידי השופטים ובית המשפט עמוסים למכביר ולכן מרגע הגשת ההתנגדות לצוואה ועד לקיום הדיון הראשון חולפים חודשים ארוכים בהם על מבקשי קיום הצוואה לשכור שירותיו של עורך דין להגיב להתנגדות ולהיערך לדיון על פי התקנות החדשות שאגע בעניינן כאן.
בשלב זה, העיזבון, הרכוש, הכספים לא מחולקים ולא פעם יש לנהל את העיזבון ובדרך כל בהיעדר הסכמה יש לנהל מנהל עיזבון שינהל את הרכוש דבר שיוצר עלויות נוספות וגבוהות. ולהבהיר – כל עוד לא קוימה הצוואה או הוכרזו יורשים לא ניתן לבצע שום פעולה ברכוש אלא באמצעות מנהל עיזבון.
לאחר פרק זמן שיכול לקחת גם שנים, ההתנגדות מתקבלת או נדחית. ולא פעם, מסתבר שלא היה בהתנגדות ממש והיא הוגשה באופן טקטי או נקמני, להתעמר בצד שכנגד או להביא אותו לידי הסכם נוח יותר. כוונתי הגם שאין בהתנגדות ממש, יתכן שניתן יהיה להגיע להסכם בכדי להשיג משהו שלא ניתן יהיה להשיג אותו באופן משפטי טהור ורק משום שהצד המבקש את קיום הצוואה לא רוצה "מלחמות", אין לו סבלנות או משאבים להליך משפטי ארוך, יקר, מייגע ומורט עצבים ומעדיף את הכסף עתה מכל מיני שיקולים.
בשנים האחרונות החלו בתי המשפט לענייני משפחה לפסוק הוצאות משפט כבדות ונכבדות (עשרות אלפים על הצד הגבוה ולעיתים אף למעלה מכך) בהתבסס על הכלל שיש לפסוק הוצאות ריאליות שהוציא הצד שניצח וגם בתוך שבית המשפט לוקח בחשבון את אופן ניהול ההליך: האם היה בסיס לטענות עליהן התבססה ההתנגדות או היו אלה טענות סרק והאם הדיון נוהל באופן מקצועי או בחוסר תום לב רק בכדי להאריך את ההליך והשחית זמן שיפוטי לבית המשפט ולצדדים.
ניסוח נכון של התנגדות לצוואה
מכאן שיש חשיבות רבה לאופן ניסוח ההתנגדות ולא לטעון טענות בעלמא על דרך הסתם. כשטוענים למשל להשפעה בלתי הוגנת יש לפרט עובדות המקימות את העילה; כשטוענים לחוסר כשירות יש לפחות להעלות עובדות שמצדיקות מינוי מומחה רפואי וכך הלאה. לא כל הרגשה סובייקטיבית מקימה עילה לפסילת צוואה ובעניין הזה באות לידי ביטוי התקנות החדשות שנכנסו לתוקף לפני כשנתיים ומתחילה להתפרסם פסיקה.
כך, בעניין התנגדות שהובאה בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הוגשה בקשה לדחות את ההתנגדות על הסף. כלומר, לא לקיים אפילו דיון לגופו של עניין.
בית המשפט לא מחק את ההתנגדות על הסף משום שהמדובר בסעד קיצוני שלמעשה מונע מצד את "יומו בבית מהשפט". ואולם בית המשפט עבר על הטענות בגוף ההתנגדות ומצא כי 5 טענות כלל אינן רלוונטיות ואין להן בסיס על פי הדין ולמעשה רק טענה אחת (השפעה בחתי הוגנת) מצריכה בירור הגם שביחס אליה העביר בית המשפט ביקורת. בשורה התחתונה בית המשפט חייב את מגיש ההתנגדות להפקיד 50 אלף ₪ בקופת בית המשפט כערובה להוצאות ואף חייב הוצאות בסך 2,000 ₪.
מהחלטה זו מתחדד הכלל שאין להגיש התנגדויות סתם בגלל שאפשר להגיש שכן בסופו של דבר יוגש חשבון. יש לפנות לעורך דין המתמחה בתחום הצוואות וירושות ובעל ניסיון שיברר האם יש בסיס או סיכוי להתנגדות קודם להגשתה. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לשקף האם לטענות יש בסיס ואז יש להגיש את ההתנגדות או הטענות נובעות מאכזבה ויש קושי לקבל את הדין שאז עם כל הצער שבדבר יש להימנע מהגשת התנגדות ללא כל בסיס שכן הגשתה כאמור תגרור חיוב בהוצאות.
