האם האישה צריכה לשלם על הגט

הגשת תביעת גירושים ברבנות כרוכה בעלויות שונות, אשר חלות על הצד שהגיש את תביעת הגירושין ביוזמתו או על שני הצדדים גם יחד, ככל שמדובר בהליך גירושין בהסכמה משותפת. אולם מלבד העלויות הכרוכות בניהול הליך הגירושין עצמו – עומדת על הפרק גם סוגיית תשלומי המזונות בעקבות הגירושין. בעוד שדיני המזונות לפי הדין העברי קובעים כי רק הבעל מחויב לשלם מזונות לאשתו, בפועל הפסיקה המודרנית בישראל מתאפיינת במגמת שינוי והולכת לכיוון של שוויון מגדרי גם בנושא זה. כך ישנם מקרים בהם דווקא האישה נושאת בחלק ממזונותיו של הגבר או אף מחויבת בהם במלואם.

 

האם האישה צריכה לשלם על הגט עצמו ומתי?

ככלל, הגשת תביעת גירושים כרוכה בעלויות שונות, בהתאם לסוג ההליך.

במקרה של הסכמה הדדית לגירושין, שני הצדדים יחלקו בתשלום אגרת פתיחת תיק בערכאה הנבחרת לאישור הסכם הגירושין, או אגרת עבור בקשה משותפת לגירושין.

מנגד, אם מדובר בתביעת גירושין חד צדדית, הצד היוזם את הגשתה ישלם בעצמו עבור פתיחת התיק בערכאה לבחירתו. עלות זו עשויה לחול על האישה במידה והיא זו שיזמה את הגשת התביעה. אולם ניתן להגיש בקשה לקבלת פטור מהאגרה בנסיבות שבהן המצב הכלכלי אינו מאפשר לשלמה.

בנוסף יש עלויות נלוות נוספות כגון אגרת סידור גט, תעודת גירושין ושכר טרחת עורך דין, שגובהו תלוי במורכבות התיק.

 

האם תשלום דמי מזונות בהליך גירושין שנפתח ביוזמת האישה, הוא חובה?

זוהי שאלה מורכבת שיש לה השלכות משפטיות, כלכליות ואישיות מרחיקות לכת על שני הצדדים בגירושין.

לכאורה, לפי הדין הדתי, המחייב את הגבר בתשלום מזונות לאישה, נראה שהתשובה שלילית. אולם בפועל, הפסיקה בישראל הולכת בכיוון של שוויון מגדרי גם בנושא זה, כפי שתוכלו לראות מסקירת פסקי הדין שנסקור בהמשך המאמר.

כיום ישנם לא מעט מקרים בהם האישה נושאת בחלק ממזונות הגבר בגירושין, ואף משלמת אותם במלואם, במיוחד כאשר מצבה הכלכלי טוב יותר. הדבר תקף הן לגבי מזונות הילדים והן לגבי "מזונות זמניים" המשולמים לבן / בת הזוג בגירושין.

מגמה זו צפויה להמשיך ולהתרחב בעתיד, במטרה לקדם שוויון מגדרי. עם זאת, הסוגיה מורכבת וכדאי להיעזר בייעוץ משפטי איכותי כדי להבטיח הגנה על זכויותיכם בהליך הגירושין.

 

אילו תשלומים עשויה אישה להידרש לשלם לבן זוגה בעקבות הגירושין?

ישנם מקרים שבהם האישה משלמת מזונות לבעלה במצב של גירושין. דיני המזונות בישראל נקבעים על פי הדין האישי החל על האדם – הן כלפי בן / בת הזוג והן כלפי הילדים. לפיכך, כאשר מדובר ביהודים, יש לפנות להלכה היהודית. עמדת ההלכה היא שתשלום המזונות מוטל על הגבר – הבעל חייב במזונות אשתו והאב במזונות ילדיו.

אולם בעקבות השינויים החברתיים והכלכליים בשנים האחרונות בנוגע למעמד האשה ולמבנה המשפחה, החלה להתגבש בפסיקה מגמה חדשה גם בנושא תשלום המזונות. מגמה זו שואפת לקדם שוויון מגדרי בתשלומי המזונות, בהתאם להכנסות בני הזוג.

דוגמה למגמה זו היא שכאשר הורים גרושים חולקים משמורת משותפת על ילדיהם באופן שווה, ומשכורת האם שווה או עולה על זו של האב, נקבע כי החיוב בתשלום מזונות על ידי האב יבוטל.

לאחרונה נפתחה האפשרות שדווקא האישה תשלם מזונות לבעל במקרה של גירושין. הדבר יכול להתרחש כאשר היכולת הכלכלית והמשכורת של האישה גבוהים מאלה של הגבר, ובמצבים בהם האב הוא המשמורן היחיד של ילדיהם המשותפים, או כאשר מדובר בזוג ידועים בציבור או בנישואים שאינם מוכרים לפי ההלכה.

 

באילו נסיבות תצטרך האישה לשלם דמי מזונות לגרוש שלה?

על פי ההלכה, האב חייב לבדו לממן את כל צרכיהם ההכרחיים של ילדיו, עד הגיעם לגיל 15. באשר לצרכי הילדים שמעבר לצרכים ההכרחיים, המכונים גם צרכים מדין צדקה, האב והאם נושאים בהם בהתאם ליחס הכנסותיהם. מגיל 15 עד 18 של הילדים, כל הצרכים נחשבים מדין צדקה, וההורים נושאים בהם על פי יכולותיהם הכלכליות. משכך, כאשר האם אינה יכולה לעמוד בתשלומים הללו, היא פטורה מהם. לכן, גם אם האב הוא המשמורן היחיד, הוא ממשיך לשאת לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים עד הגיעם לגיל 15.

עם זאת, אם משכורת האישה גבוהה מזו של הבעל ומדובר באישה אמידה, ניתן לחלק את הנטל בין שני ההורים כך שהאישה תשלם דמי מזונות עבור צרכי הילדים מדין צדקה. כך יושג איזון ושוויון ביניהם. על האב מנגד, יהיה לשלם לאם דמי אירוח עבור עלויות הארחת הילדים אצלה, כשהם מבקרים במעונה.

מגמה זו נתמכת גם בפסיקה העדכנית בבתי המשפט, המתבססת על הלכות שנקבעו בפסקי דין קודמים, לפיהן בקביעת גובה המזונות שעל האב לשלם, יש להתחשב בהכנסות המשפחה מכל המקורות. כלומר, בנוסף לצרכי הילדים, יש לשקול גם את יכולתם הכלכלית של האב והאם. כך למשל נקבע באחד המקרים שכאשר האב הוא המשמורן היחיד והאם במצב כלכלי טוב, הילדים יכולים לתבוע ממנה מזונות מדין צדקה לחלוקה שוויונית יותר.

בפסק דין תקדימי מ- 2011 הטילה השופטת שלי אייזנברג חובת תשלום מזונות של אישה כלפי הידוע בציבור שלה. פסק הדין התבסס על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון ובית המשפט לענייני משפחה, אשר עיגנו תפיסה חדשה המכירה במחויבות הדדית שווה של גברים ונשים זה כלפי זו, לא רק בנישואין אלא גם בזוגיות של ידועים בציבור או בנישואין אזרחיים, שאינם מוכרים לפי ההלכה.

בשתי הפסיקות הללו הובהר כי מדובר על חבות מזונות שאינה נשענת על הדין הדתי, אם כי נסמכת על הדין האזרחי, אשר אינו מבחין מגדרית בין חובות הגבר לאישה. החיוב הוא מכוח דיני החוזים הכלליים ועקרון תום הלב שנגזר מהסכמת בני הזוג לחיות כידועים בציבור. עיקרון תום הלב מהווה אמת מידה הן לקיום הזכות למזונות והן לתנאיה, ומטרת המזונות היא לאפשר לבן/ת הזוג להשתקם לאחר הפרידה.

באותו מקרה מדובר היה בזוג ידועים בציבור שחיו יחד לאורך כ- 15 שנה, כשהאישה פרנסה את הגבר ודאגה לצרכיו. הגבר, בן 64, היה מובטל ללא הכנסות ושקוע בחובות, בעוד האישה, בת 76, הייתה אמידה ובעלת נכסים רבים. בני הזוג ערכו הסכם ממון שהסדיר את זכות הגבר לגור בבית האישה על חשבונה. אולם לאחר סכסוך בין השניים, סילקה האישה את הגבר מביתה והפסיקה לתמוך בו כלכלית, והוא נותר ללא קורת גג ומזון. בית המשפט חייב אותה לשלם לו דמי מזונות זמניים והוצאות אחזקת הבית.

לסיכום

במאמר זה ראינו כי אף על פי שההלכה היהודית קובעת כי חובת תשלום המזונות מוטלת על הבעל, הרי שבשנים האחרונות החלה מתגבשת בפסיקה מגמה חדשה השואפת לשוויון מגדרי גם בנושא זה. כך, במקרים מסוימים כגון חלוקת משמורת שווה, או כאשר מצבה הכלכלי של האישה טוב מזה של הבעל, נקבע כי האישה עשויה לשאת בחלק מנטל המזונות או אף לשלם מזונות לבעל. מגמה זו צפויה להמשיך ולהתרחב.

אם אתם נמצאים בהליכי גירושין וזקוקים לייעוץ משפטי, מומלץ ליצור קשר עם עו"ד אביב הראל המתמחה בדיני משפחה וגירושין.