האם ניתן לחייב בעל או אישה בגט לפני חלוקת הרכוש ביניהם? מדובר ללא כל ספק על שאלה סבוכה. סוגיה זו ניצבת לעיתים בליבת הליך הגירושין, כאשר החלטת בית הדין הרבני בעניין תלויה במידה רבה בהערכתו לגבי סיכויי שיקום יחסי הנישואין.
האם ניתן לחייב בעל או אישה בגט לפני חלוקת הרכוש? סוגיה מורכבת
בהליך הגירושין בין בני זוג, נעשים מהלכים שונים על ידי בני הזוג, אשר לעיתוי שלהם ולאופן שבו הם מבוצעים ישנה השפעה מכרעת על ההליך ותוצאותיו.
כמו כן, לבית המשפט שבו מתבררים הגירושין יש השפעה רבה וחסרת תקדים על תוצאות התהליך, בייחוד כשעל בית המשפט לפסוק בין בני הזוג.
הסיבה למורכבות נושא חיוב בגט לפני חלוקת רכוש בגירושין נעוצה בכך שהמשפט הישראלי מורכב משילוב של שתי שיטות משפט שונות באופן מהותי – השיטה האזרחית וההלכתית.
האם ניתן לחייב בעל או אישה בגט לפני חלוקת הרכוש בגירושין? התשובה תלויה בערכאה המטפלת בהליך
קיומן של שתי ערכאות שיפוטיות שונות בתכלית לענייני משפחה בישראל יוצר מצב שבו תיקים דומים עלולים לקבל פסיקות והחלטות שונות לחלוטין, בהתאם לערכאה שבה הם מתבררים.
תופעה זו, המכונה "מרוץ הסמכויות", נובעת אם כן מהשוני המהותי בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, ומעלה שאלות לגבי אופן הטיפול הראוי בסוגיות הנוגעות לגירושין ויחסי משפחה בישראל.
על מירוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים לבתי הדין לענייני משפחה
קיומן של שתי ערכאות שיפוטיות שונות לענייני משפחה בישראל גורם לכך שכאשר זוג מבקש להתגרש, כל אחד מבני הזוג מנסה "לזכות" בהגשת התביעה הראשונה לגירושין באותה ערכאה שנתפסת בעיניו כאוהדת יותר כלפיו ועניינו האישי.
תופעה זו מכונה "מרוץ הסמכויות". היא נובעת מההבנה שלאחר הגשת התביעה הראשונה, כלל ההליכים הנוגעים לאותו זוג יתבררו באותה ערכאה, למעט מתן הגט עצמו שנתון בסמכות בית הדין הרבני בלבד.
לדוגמה, במקרה של בגידה, הצד הנבגד עשוי להעדיף את בית הדין הרבני שכן הוא נוטה לגלות יחס מקל יותר כלפי הצד הנבגד, בעוד בית המשפט לענייני משפחה נמנע מלשפוט התנהגות אישית כגון זו.
בקצרה, מצב העניינים שתואר לעיל, גורם לכך שכאשר זוג מעוניין להתגרש, כל אחד מבני הזוג שואף לפנות לאותה ערכאה שלדעתו תהיה נוחה ואוהדת יותר כלפיו במהלך ההליך המשפטי.
חיוב בגט לפני חלוקת הרכוש בראי הדין העברי לעומת הדין האזרחי
ישנן שתי ערכאות משפטיות עיקריות הדנות בענייני משפחה בישראל – בית המשפט לענייני משפחה, שהוא בית משפט אזרחי ממלכתי, ובית הדין הרבני.
בית המשפט לענייני משפחה שופט על פי ערכים מודרניים וחילוניים, המדגישים זכויות פרט כמו חופש האדם, שוויון ועצמאות. לעומת זאת, בית הדין הרבני פוסק על פי ההלכה והמשפט העברי, שנוסחו בתקופות קדומות יותר ומשקפים תפיסת עולם שמרנית ומסורתית יותר.
ההבדלים בין הערכאות יוצרים לעיתים קרובות פערים וסתירות באופן שבו הן מתייחסות לסוגיות משפטיות דומות הנוגעות לענייני משפחה.
בהתייחס לנושא שאנו דנים בו, יש לציין כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לחייב אדם בגט, והוא יכול לדון רק בסוגיות הנוגעות לרכוש, כספים והסכמים אחרים במסגרת גירושין כגון משמורת ילדים.
לפיכך, מכאן והלאה נתמקד אך ורק בקשר שבין חלוקת רכוש לבין מתן גט בהקשר של בית הדין הרבני, שהוא הערכאה היחידה המוסמכת על פי חוק לחייב בגט. נבחן אפוא את הסוגיה מנקודת מבטה של ההלכה היהודית.
האם ניתן לחייב בעל או אישה בגט לפני חלוקת הרכוש – כאשר קיים סיכוי לשלום בית?
בבואו להכריע האם לקדם הליכי גירושין וחלוקת רכוש בין בני זוג, בית הדין הרבני בוחן בזהירות האם עדיין קיימת אפשרות כלשהי לשיקום התא המשפחתי.
זאת מתוך הבנה שקביעת הסדרי ממון סופיים עלולה להוות נקודת אל-חזור שתוביל בהכרח לגירושין, ותשלול כל סיכוי לפיוס ולשלום בית. בית הדין מעוניין למנוע מצב שבו הוא דוחף את בני הזוג מעבר לנקודה זו שממנה והלאה הדרך מובילה רק לגירושין.
אלו הם פני הדברים נוכח החשיבות העליונה בה ההלכה היהודית רואה את המשפחה, ומתוך רצון עמוק של בית הדין לצמצם ככל האפשר את מקרי הגירושין.
על כן, אם קיים סיכוי כלשהו להצלת הנישואין, בית הדין עשוי להחליט לדחות את הדיון בהסדרי הממון עד לבירור נוסף של מצב הקשר הזוגי.
כיצד יטופל תיק הגירושין ברבנות במקרה שלא קיים סיכוי אמיתי לשלום בית?
במצב שבו בית הדין הרבני משתכנע כי אין כל סיכוי ממשי לשקם את הקשר הזוגי בין בני הזוג, בין אם בשל מערכת יחסים עכורה ביניהם, בקשת גירושין הדדית, או מכל סיבה אחרת – אזי בית הדין עלול לקבוע כי יש להביא להפרדה מוחלטת בין בני הזוג.
זאת מתוך הבנה שמערכת היחסים ביניהם הגיעה לנקודת אל-חזור, ואין כל אפשרות ריאלית למנוע את סופה בגירושין. במקרה שכזה בית הדין לא יחכה להסדרת נושאים כגון חלוקת רכוש, אלא יורה על הפרדה מיידית בין בני הזוג.
האפשרות לבקש מבית הדין הרבני סיוע בכפיית גט כאשר אחד הצדדים אינו משתף פעולה
לעיתים, אחד מבני הזוג מנצל לרעה את החשיבות העליונה שבית הדין הרבני מייחס למתן גט כדין, ומסרב לתת או לקבל גט על אף הוראת בית הדין להתגרש.
סרבנות זו לציית להחלטת בית הדין משמעה כי למרות רצון שני בני הזוג להתגרש, אחד מהם מונע בכוונה את ההליך על ידי סירוב לשתף פעולה בטקס מתן הגט.
מעשה זה גורר אחריו סנקציות ועונשים כבדים מצד בית הדין כלפי אותו "סרבן גט", במטרה לאלצו לחזור בו ולאפשר את קיום הליך הגירושין.
אילו סנקציות עשוי בית הדין הרבני להטיל על סרבני גט?
סרבני גט עלולים למצוא עצמם נתונים לסנקציות שונות מצד בית הדין הרבני.
בין היתר הם עלולים להיות מנועים מלהיכנס לשיעורי תורה או להתפלל במניין, ילדיהם לא ימולו אם האב הוא הסרבן, והם עצמם לא ייקברו בבית העלמין היהודי לאחר מותם.
כמו כן, הם עלולים למצוא עצמם מחויבים בתשלום מזונות בלתי מוגבל בזמן לבן/בת הזוג, בנוסף לביטול הכתובה אם האישה היא הסרבנית או תשלומה המלא אם הגבר הוא זה שמסרב למתן הגט.
מטרת הסנקציות הללו היא להפעיל לחץ על סרבני הגט לאפשר את קיום הליך הגירושין.
לסיכום
נושא החיוב במתן הגט לפני הסדרת חלוקת הרכוש בין בני זוג בגירושין, הוא סבוך ומורכב ביותר. החלטת בית הדין הרבני בנושא זה תלויה במידה רבה בהערכתו לגבי סיכויי שיקום הנישואים בין בני הזוג, והוא עלול לכפות מתן גט מוקדם על מנת למנוע חטאי ניאוף.
עם זאת, אילוץ כזה עלול להגביר את תופעת סרבנות הגט, אשר נמצאת ממילא בממדים גבוהים בישראל. לפיכך חיוני לקבל ליווי של עורך דין מיומן בדיני משפחה כדי להבטיח שמלוא ההשלכות של כל מהלך ידועות ושקופות לבני הזוג.
למידע נוסף וסיוע פרטני בנושא זה – פנו בהקדם להתייעצות עם עו"ד אביב הראל, המתמחה בתחום דיני המשפחה והגירושין.
