תיק שטופל על ידי משרדינו עסק במקרה קשה של מעוכבת גט. הלקוחה הפונתה אלי ובשיחה הטלפונית הראשונית נשמע היה שהמדובר בתיק משפחה רגיל. להבהיר, שום תיק איננו "רגיל" ומבחינת הלקוח הוא עולם ומלואו. כוונתי היא למצב הדברים שהוצג לי: זוג נשוי, שני ילדים, דירה, רכוש וכיוצ"ב.
ואולם, כשהלקוחה התייצבה במשרדי לפגישה הראשונה, הסתבר שהמדובר בזוג המשתייך לחסידות חרדית ידועה והם מתגוררים בעיר חרדית במרכז הארץ. הלקוחה תיארה בפני עובדות קשות במערכת היחסים שלה בינה ובין בעלה. לדבריה הפעיל אלימות פיזית ומילולית כלפיה וכלפי הילדים. היא מאסה בו. לא מתקיימים יחסים טבעיים בין בעל ואשה, אין תקשורת ואין שום תוחלת לחיי הנישואין.
המלצתי לה להגיש מספר הליכים בעניין הרכוש, המזונות והקטינים וכן הליכים בעניין האלימות בבית המשפט לענייני משפחה. וכאן נוצרה הבעיה. השתייכותה לעדה החרדית עמדה בסתירה לגישה לבית משפט חילוני, בית משפט לענייני משפחה. יעצתי לה שהגם שענייני הגירושין ידונו בבית הדין הרבני מומלץ את יתר ההליכים להגיש בבית המשפט לענייני משפחה. הרגשתי שהצלחתי לשכנע אותה ואולם בסוף הפגישה ביקשה שהות לחשוב על העניין ולהתייעץ עם הרב שלה.
לאחר זמן קצר התקשרה אלי וקבעה פגישה נוספת. בפגישה מסרה לי שמכלל סיבות לא תוכל לפנות לבית המשפט לענייני משפחה שכן בכוונה להתגרש ולהמשיך בחייה בקהילה ואף להינשא בשנית ומעשה שכזה לא יכול לעבור לסדר היום.
הבנתי לליבה וקבלתי את החלטתה. אבל הסברתי שלהערכתי הבעל ימנה טוען רבני לבית הדין הרבני ויגיש בקשה "שלום בית" ובמצב דברים זה הגט המיוחל מתרחק, שעה שהשעון הביולוגי של הלקוחה "מתקתק". הי הרי רוצה להתגרש, לסיים את יתר העניינים הקשורים ולהינשא בשנית ולהרות.
הגשתי מטעמה תביעת גירושין לבית הדין הרבני שעה שכרכתי את יתר העניינים, מזונות ורכוש. הבעל הגיש בקשה שלום בית כצפוי.
בית הדין מינה פסיכולוגית שתיתן חוות דעת ביחס לתוחלת הנישואין. עמדתי על כל שחוות הדעת תחייב את הבעל ובית הדין קיבל את זה. חוות הדעת הוגשה לפיה אין שום סיכוי לנישואין ובני הזוג התגרשו תוך מספר חודשים.
